מידע כללי
הקשר לגטו ורשה
המצב הקשה בגטאות התעוררה האמונה כי צריך לפעול למען "קידוש החיים" כלומר, הישרדות בחיים. המושג קידוש החיים מיוחס לרב יצחק ניסבויים שאמר "זוהי שעה של קידוש החיים ולא קידוש השם במוות. בעבר דרשו האויבים את הנשמה והיהודי הקריב את נשמתו על קידוש השם, עתה דורש הצורר את הגוף היהודי, וחובה על היהודי להגן עליו ולשמור על חייו".
ציר זמן
1.
12/09/1940: הקמת גטו ורשה ושידור פקודה של מפקד מחוז ורשה
המציין שיהודי העיר אינם רשאים לגור בעיר פרט למקום שיועד להם.
2.
16/11/1940: סגירת חומות הגטו למעבר.
3.
21/07/1942: האקציה הגדולה: מבצע סודי של הנאצים ומטרתו
הייתה השמדה המונית של היהודים.
4.
23/07/1942: משלחות היהודים למחנות ההשמדה הוגדלו
לכ-7000 איש מדי יום.
5.
25/07/1942: משלחות היהודים למחנות ההשמדה הוגדלו
לכ-10,000 איש מדי יום.
6.
19/08/1942: משלחות היהודים למחנות ההשמדה נאצרו.
7.
03/09/1942: משלחות היהודים למחנות ההשמדה חזרו לפעולה.
8.
18/01/1943: האקציה השנייה: ניסיון נוסף של הגרמנים להשמדת
היהודים בגטו ורשה.
9.
19/04/1943: מרד גטו ורשה: ניסיון השמדת הגטו על ידי הגרמנים.
כוחות גרמניים הוכנסו לגטו אך נתקפו על ידי לוחמי המחתרות
היהודיות.
10.
22/04/1943: שינוי טקטיקת הגרמנים בקרב נגד המחתרות.
הגרמנים החלו להבעיר את בתי הגטו, מה שגרם ליהודים לצאת אל
ידי הגרמנים. אולם היו יהודים רבים שהמשיכו להתחבא, מה שגרם
לגרמנים להפציץ את הגטו. כ-6000 יהודים נשרפו או נחנקו מהעשן.
11.
08/05/1943: נפילת הבונקר של מפקדת אי"ל.
12.
16/05/1943: הכרזת הגנרל יורגן שטרופ על השמדה כללית של גטו
ורשה. לפי רישומיו של יורגן שטרופ נתפסו 65,065 יהודים, שמתוכם
נרצחו 13,292. 631 בונקרים ומקומות מחבוא נהרסו, הנותרים בחיים
הועברו אל מחנה ההשמדה טרבלינקה.
קידוש החיים
המושג "קידוש החיים" בשואה, כלל את כל אותם הדברים שיהודים עשו כדי להציל חיי אדם, לשמור על כבודם כיהודים ועל צלם האנוש שלהם כבני אדם ערכיים ותרבותיים. כלומר, הוא כולל את כל מה שהיהודים עשו כדי להיאבק במגמות הרצח והדה-הומניזציה שהגרמנים כפו עליהם. מונח בו השתמשו בתקופת השואה לציון התגובה הספונטנית והתגובה המתוכננת של היהודים בעזרת התנגדות בדרכים שונות ומגוונות למטרות הרעות והרצחניות של גרמניה הנאצית ותומכיה. בכל הגטאות עודדו היודנרטים את "קידוש החיים". המושג הזה נוסח לראשונה ע"י הרב יצחק ניסבויים מוורשה כשתושבים בגטו שאלו אותו אם המתים נחשבים לפי ההלכה כמי שמת על קידוש השם, הוא השיב: "זוהי שעה של קידוש החיים ולא של קידוש השם במוות. כאשר דרשו אויבינו בעבר את הנשמה היהודית, הגנות אבותינו על נשמתם בגופם. עכשיו, כאשר דורשים את הגוף היהודי, חובה לשמור עליו".
כיצד קודשו החיים בגטאות:
1.
שמירה על הקיום הפיסי.
2.
שמירה על צלם אנוש.
3.
שמירת המצוות כביטוי נוסף לשמירת החיים.
4.
חינוך בגטו.
5.
שמירה על חיי תרבות.
6.
פעילות תנועות הנוער.
בבחינה של "קידוש החיים" עלינו להשוות אותה עם עמידתם של עמים אחרים שנכבשו על-ידי הנאצים. מההשוואה הזו עולה כי שהשמירה הקשה על תנאי חיים "נורמליים" בגטאות היא מעשה גבורה של ממש.