top of page

חיי החברה והתרבות

חיי החברה והתרבות בגטאות היה משמעותי ביותר להישרדותם של האנשים. אנשי הגטאות הוציאו ספרים, עיתונים וכתבי עט ונוסף הקימו ארגונים שונים. למעשה ללא הפעילות החברתית שהייתה שם, אפילו בתנאים הלא אנושיים, שמרו על אחדות וצלם אנוש, מה שבעצם עזר לאנשים שם לקבל תקווה ולרצות להמשיך לחיות.

 

עונג שבת

• עונג שבת היה שם קוד לארכיון שאסף מידע על יהודי גטו ורשה, ורשה רבתי וערי פולין האחרות בתקופת מלחמת העולם השנייה. הארכיון גם יזם כתיבת עבודות על ההיבטים השונים של חיי הגטו ובכך היה למכון מחקר לצד היותו מיזם מתעד".

 

• ארכיון עונג שבת הוא האוסף החשוב ביותר שקיים של מקורות המתעדים את השואה. מקורות אשר נכתבו, נוצרו ונאספו על ידי הקרבנות עצמם, בזמן אמת, כאשר חוו את זוועות השואה. הארכיון כולל יומנים, רשימות, זיכרונות, תצלומים, עיתוני מחתרת, מונוגרפיות, מכתבים ועוד. כולם בעלי ערך עצום בניסיון לחקור את תנאי המחיה, היצירה, המאבק והרצח של יהדות פולין בשואה.

 

• הארכיון קבל את שמו ממייסדו ומנהלו, עמנואל רינגלבלום.

 

• רינגלבלום – היסטוריון, מורה, פעיל חברתי ובעל חזון, קבץ תחת קורת גג אחת סופרים, מורים, מובילי תרבות, משכילים ועובדי ציבור. הם היו נפגשים בחשאי בימי שבת אחר הצהריים – ומכאן השם עונג שבת. תחת מנהיגותו והדרכתו של רינגלבלום ובתנאים בלתי אפשריים, חברי עונג שבת יצרו את התיעוד והמחקר על תקופה נוראית זו ומאגר של מורשת רוחנית לדורות שלמים שהוכחדו באכזריות.

 

• רינגלבלום הקים את הארכיון בראשית המלחמה. הארכיון שקד על איסוף שיטתי של עדויות על הנעשה בגטו וורשה ובפולין הכבושה. בעיצומה של האקציה הגדולה בגטו, באוגוסט 1942, הוטמנו מסמכי הארכיון מתחת לפני האדמה. בחודשים ינואר ואפריל 1943 הוטמנו מסמכים נוספים. הארכיון נחתם במכלי מתכת ובכדי חלב והוטמן במקומות שונים בשטח הגטו ראו בתמונה). שניים מבין שלושת חלקי הארכיון התגלו שנים ספורות לאחר המלחמה. הם שמורים במכון היהודי להיסטוריה בוורשה (ראו בתמונה).

 - תמלול הסרטון
 

פרופסור ישראל גוטמן מבכירי חוקרי השואה מתאר את ארכיון עונג שבת שפעך בגטו ורשה.

פרופסור ישראל גוטמן נפצע בגו ורשה ונשלח למאיינדק משם לאושוויץ ומשם בצעדת מוות למטהאוזן.

בשנת 1946 עלה לישראל והיה חבר בקיבוץ להבות הבשן עד לשנת 1971. ב-1961 הוא נמנה עם העדים במשפט אייכמן.

פרופ' ישראל גוטמן היה ממייסדי "מורשת" – בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ ובשלב מאוחר יותר מונה למנהל הארגון.

הפרופסור מספר על איך שהיהודים הצילחו להתפתח גם באותו הזמן הנורא הזה. איך הם חיו, איך המשפחות חיו, איך המחתרת התפתחה, ואיך מכלום הם הצליחו להתקיים ולחיות.

הוא מוסיף ואומר שגם השש מליון עדין חיים סביבנו.

הוא אומר שאם נסתכל, נבין שהאבל הנורא הזה קרה גם לאנשים טובים מוצלחים וחזקים, וכך אפשר להבין עד כמה באמת זה היה אבל.

פרופסור גוטמן מעלה הרבה תהיות לגבי החברה היהודית באותו תקופה, ומראה לנו שאנשים שנספו בשואה הם היו אנשים רגילים כמו כל אחד ואחת מאיתנו וזה הצער הגדול. 

 
 
בשביל לקרוא עוד-העבר את העכבר על הקטגוריה"חיי החברה והתרבות"

ארגון "ייקאר" וארגון "התקומה" וארגונים נוספים

 

 "ייקאר"  ("יידישע קולטור ארגאניזאציע"), ארגון חשאי לטיפוח תרבות יידיש שהוקם בגטו, קיים ערבי ספרות והתכנסויות לציון יובל של יוצרים יהודים ידועים. ארגון מחתרתי אחר, "תקומה", ריכז סביבו את אוהדי השפה והיצירה העברית. בגטו פעלו ספריות חשאיות שהשאילו ספרים אסורים בקריאה. סופרים ומשוררים ידועים,  פעלו בגטו, מחזות הועלו על ידי להקות תאטרון, וקונצרטים נוגנו על ידי נגני תזמורת סימפונית. כן ראו אור, באורח מחתרתי, עיתונים אשר סיפקו מידע על הנעשה מחוץ לגטו ושימשו במה להבעת דעות במגוון נושאים.

בנוסף היו בוורשה בתי הוצאות ספרים כגון: אחיאסף, תושיה, שטיבל, צנטרל, לווין אפשטיין ואחרים, שפרסמו את ספרות העברית והיידיש באותה התקופה. לבתי הוצאות הספרים היה חלק חשוב ביותר בהעברת מידע ותיעוד המידע. מלומדים מפורסמים, כמו ד"ר שמואל אברהם פוזננסקי ופרופ' משה שור היו מטיפים בבית הכנסת של טלומאצקה, ובנוסף סופרים כמו נחום סוקולוב, דוד פרישמן, יצחק ליבוש פרץ, יצרו שם את יצירותיהם.

 

עיתונים שפורסמו באותה תקופה

bottom of page